החלטה בתיק ת"א 11471/06

בגדרי תובענה שהגיש המבקש, בה נתבעו שני סעדים: צו מניעה קבוע וסעד כספי, עתר הוא למתן צו מניעה זמני, שמהותו צו עשה זמני: היינו, בקשה לתת צו המופנה לחברת החשמל לחבר את זרם החשמל שנותק מדירתו של המבקש. בפסק דיני החלקי, מיום 4.6.06, קבעתי כי מחמת העדר סמכות עניינית, נדחית התובענה בעניין מתן הצו לחיבור החשמל תוך שמירה על זכות המבקש להגיש תובענה מתאימה לבית המשפט המוסמך. החלטתי זו נסמכה על פסק הדין בבר"ע (ת"א) 2077/04 שואהנה נ' חברת החשמל לישראל בע"מ , דינים מחוזי כרך לד(8) 893 (204). אגב, לטעמי, כל סעד שעניינו חיבור חשמל - בין אם חיבור לרשת החשמל של דירה שמעולם לא הייתה מחוברת לחשמל ובין אם חיבור זרם חשמל שנותק - נתון לשיפוטו הייחודי של בית המשפט המחוזי.

המבקש לא הסכים עם החלטתי. הוא הגיש בקשה לביטול פסק הדין החלקי. טעמו העיקרי הוא שכב' השופטת גבע נתנה, ביום 25.7.05, צו זמני האוסר על חברת החשמל "... לנתק החשמל מהמבקש ולחבר אספקת החשמל אם נותק". ביום 8.6.06 דחיתי הבקשה, תוך שאמרתי כי רשאי אני לעורר מיוזמתי את עניין הסמכות העניינית בפתח הדיון. הוספתי ואמרתי כי המבקש רשאי להגיש התביעה לצו מניעה קבוע לביהמ"ש המוסמך. המלצתי בפניו לפנות לקבלת ייעוץ משפטי במסגרות התנדבותיות שונות.

עתה מונחת בפניי בקשה נוספת של המבקש (אם ניתן לכנות זאת בקשה) "לביטול החלטת כב' מ-8.6.06 - אי הבנת הנקרא ע"י כב' השופט בהיזקקותו הטורדנית והמיותרת לבר"ע 2077/04  - ביהמ"ש המחוזי/ת"א ולרע"א 7589/98 - ביהמ"ש העליון". בקשה זו, מיום 11.6.06, הובאה לפניי רק היום, 21.6.06. בבקשה זו שב המבקש ומביע את דעתו מדוע יש לבימ"ש השלום סמכות עניינית לדון בבקשה לסעד של חיבור החשמל. הוא מנסה לומר כי הסעד של חיבור החשמל הוא סעד משני ולא סעד עיקרי (כפי הנראה מתוך מטרה להביא העניין תחת כנפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984).

המבקש מוסיף ואומר בסעיף 7 לבקשה כהאי לישנא:

"אז יסלח לי השופט הנכבד: אם הוא לא ייתן צוו לחיבור הזרם - השוטף - של החשמל - המנותק - לצריכה ביתית זה 180יום  - זה ישמש בסיס לתלונה נוקבת מרעידת שמיים וארץ לנציבות תלונות על השופטים ותלונה אדמיניסטרטיבית לשר המשפטים ולכב' נשיא ביהמ"ש העליון!"

פסק הדין החלקי מיום 4.6.06 וההחלטה מיום 8.6.06 עומדים בעינם. אם סבור המבקש כי  אין הם נכונים - רשאי הוא להשיג עליהם בפני הערכאה המתאימה.

יתר על כן: המבקש לא הצביע "על נסיבות שהשתנו או על עובדות חדשות שנתגלו", בהיקש מתקנה 368 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, או מכוח פסה"ד ע"א 3604/02, רע"א 4015/02 אוקו נ' שמי ואח' , פ"ד נו(4) 505). באותו פסק דין קובע השופט גרוניס, כי:

"...נסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית, פותחות פתח לשינויה על ידי הערכאה שנתנה אותה (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995, 774)). אולם, אף אם לא חל שינוי בנסיבות, נתונה לערכאה שנתנה את החלטת הביניים הסמכות לשנותה, אם כי הדבר ייעשה אך במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב(1) 525; ע"א 9396/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי, פ"ד נה(3) 537)".

כן ראו, מכלל רבים אחרים, את האמור בע"א 5234/04 ר.י.ו מהנדסים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, סניף רמת-גן , תקדין עליון 2005 (1) 2317; רע"א 9728/04 עצמון ואח' נ' חיפה כימיקלים בע"מ ואח' , תקדין עליון 2005(1) 1155, בפסקה 5 לפסק הדין; רע"א 9057/04 מור יוסף ואח' נ' ותארי ציון מרצפות בע"מ , תקדין עליון 2005   (1) 562).

כאמור לעיל, דעתי נותרה כשהייתה בעניין הסמכות העניינית.

בשולי החלטתי ייאמר כי מי שמבקש להביא את עניינו בפני בית המשפט, חייב לפנות בצורה מכובדת, שאינה משתלחת (ביריב או בבית המשפט) ואינה נוקטת לשון מאיימת. כך הוא המצב אף אם אין בעל הדין מיוצג בידי עורך דין.

הבקשה נדחית. להסרת ספק, וכפי שאמרתי בפסק דיני החלקי ובהחלטתי מיום 8.6.06, התובענה הכספית תוסיף ותתברר בבית משפט השלום.

ניתנה היום, 21 ביוני 2006 (כ"ה בסיון תשס"ו), בהעדר הצדדים.